אתר זה משתמש בקובצי Cookies כדי להבטיח שתקבל את החוויה הטובה ביותר באתר שלנו. קראו את מדיניות הפרטיות ותנאי השימוש.
אחד הנושאים החשובים בפרשה הוא מאוד אקטואלי, והוא מנוי מנהיג בישראל. הקב"ה בוחר במשה רבנו כמושיעם של ישראל. אלא שלפלא המנהיג הנבחר מסרב לקבל את השליחות המיוחדת. אמנם ר' יהושע בן פרחיה, נשיא הסנהדרין בזמן החשמונאים, התריע על סכנה בקבלת שררה: "בתחילה כל האומר עלה לה (לקבל שררה ומנהיגות), אני כופתו ונותנו לפני הארי, עתה כל האומר לי לירד ממנה (להתפטר מהשררה), אני מטיל עליו קומקום של חמין, שהרי שאול ברח ממנה, וכשעלה בקש להרוג את דוד" (מנחות קט ע"ב). כנראה שזו נטיה טבעית שיש באדם, שהרי אף שאול המלך שנאמר עליו "נחבא אל הכלים" נכשל בה.
אבל מחז"ל נראה שסירובו של משה לקבל את השליחות נבע מחשש אחר לגמרי. רש"י מביא מדברי חז"ל: "לא כשאתה סבור שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה" (רש"י). משה חשש שאחיו הגדול, אהרון, מקפיד עליו שהוא עולה לגדולה במקומו. משה חשב שאהרון יקנא במעלה הרוחנית של משה להיות מושיען של ישראל ולהיות מקבל ומוסר התורה. אבל בעצם משה טעה בכפליים: לא רק שאהרון לא מקנא באחיו הקטן אלא אף שמח בלבו: "וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ". כיצד משה טעה כ"כ באחיו? (מקובלנו שאפושי פלוגתא לא מפשינן = לא מרבים במחלוקת). אבל התשובה היא שמשה לא טעה בכפליים אלא באחת בלבד. טעותו של משה נבעה מכך שהוא לא העריך נכון עד כמה אהרון אוהב אותו. כשיש אהבה אמיתית לא רק שאין הקפדה וקנאה לשני אלא שמחים בשמחתו של השני. אם אני זה אני ואתה זה אתה, אז יש מקום לקנאה ותחרות, אבל אם אני זה אני ואתה זה גם אני, אז לא שייך קנאה, אדרבה שמחתך היא שמחתי.
חיי חברה תקינים יכולים להתקיים רק מתוך "ואהבת לרעך כמוך"! כמוך - בלי שום הפרש, כמוך - בלי חילוקים, בלי תחבולות ומזימות, כמוך - ממש. (רמח''ל/מסילת ישרים פר' יא).
שנזכה כולנו בכלל, ומנהיגינו בפרט, לקיים: "כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני אהובי, מה אני מבקש מכם? אלא שתהיו אוהבים זה את זה ותהיו מכבדים זה את זה ותהיו יראים זה מזה" (תנא דבי אליהו, פרק כו). ואנו נוסיף ונאמר ותהיו שמחים זה בזה.