אתר זה משתמש בקובצי Cookies כדי להבטיח שתקבל את החוויה הטובה ביותר באתר שלנו. קראו את מדיניות הפרטיות ותנאי השימוש.
6.1.2015
וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה" בפתיחת פרשתנו פרעה מוטרד מחלומותיו ובוחר לשתף בהם את חכמיו וחרטומיו. אך פתרונותיהם היצירתיים לא מקובלים על דעתו, כפי שמביא רש"י בשם המדרש: פותרים היו אותם אבל לא לפרעה שלא היה קולן נכנס באזניו ולא היה לו קורת רוח בפתרונם שהיו אומרים שבע בנות אתה מוליד שבע בנות אתה קובר.
את פתרון יוסף מקבל פרעה מיידית. מה מצא פרעה בפתרונו של יוסף שגרם לו להעדיף אתו על פני פתרונות חרטומיו המומחים? האם סבירותו? האם נכון לומר שסביר יותר שיהיו שבע שנות רעב במצרים מאשר שיוולדו לו שבע בנות וימותו?
המשך המאמר באתר ערוץ 7:
מנהיגותו של יוסף