השופט בדין העברי / יעקב בזק - פרשת יתרו

פרשתב יתרו , תשע"ו
השופט בדין העברי / יעקב בזק
הספר שלפנינו עוסק בהיבטים שונים של תחום השיפוט כמקצוע וכעיסוק. הספר נכתב על ידי השופט בדימוס יעקב בזק, שופט בית המשפט העליון בירושלים. הספר יצא לאור במסגרת הפרסומים של ספריית המשפט העברי במשרד המשפטים.

מתחלק לששה נושאים כללים:

דרך מינויו של השופט
תכונות אופיו של השופט
גילו
יחס הכבוד אליו והיחס שלו לאחרים
עקרונות לניהול צודק של הדיון המשפטי
סדר הדיון
מכיוון שישנו חוסר בהירות והפרטים בדיני שופטים אינם מרוכזים במקום אחד במקרא. נראה שריכוזם של ההלכות הן אלו המובאות בפשטי המקראות והן אלו שפורטו על ידי חז"ל, הכרחי ומחויב המציאות. ריכוז ההלכה המיטבי על פי תפיסתי הינו בצורת טבלה והרי היא לפניכם:

הנושא, ואחריו פירוט העקרונות בהיבט המוסר והאתיקה:

מינוי שופטים

השופט בישראל מתמנה על ידי נציגי הציבור לא על ידי הרשות המחוקקת, זו האחרונה רק מעניקה סמכויות מוגדרות מראש לתחומי השיפוט.

תכונות אופי

חוכמה: נדרש מהדיין בקיאות והבנה במשפטי התורה וכושר להתאים את החוק לעובדות שלפניו
פקחות: חריפות שכלית המתבטאת בכושר אנליטי ללמוד עניין מעניין בנוסף לעולם הידע האינפורמטיבי שברשותו
ענווה: עליו להיות נוח לבריות ומשאו ומתנו בנחת עם הבריות
שם טוב: נקי מכל רבב וחשד של עבירה
שנאת הממון: חייב להסתפק במועט ולא אץ להעשיר
אהבת האמת: יחד עם ענוותנותו יש לדיין להיות אמיץ להציל עשוק מיד עושקו
הגיל

החל מגיל ארבעים אין הגבלה למעלה אך עדיף שלא ימונה דיין מבוגר

יחס הכבוד אליו וממנו

אסור הדיין בעשיית מלאכה ברבים
הציבור מוזהר על כבודו
מנהג יפה לקרוא התפילה "לקבלת הדין" לאחר הפסיקה
כשם שחייבים בכבודו כך חייב אף הוא בכבוד הציבור
אל יפגע הדיין בכבוד הבריות

עקרונות לניהול צודק של הדיון המשפטי

אין לשמוע טענות בעלי הדין שלא בפני חברו
בין דל בין עשיר
בין צדיק לרשע – לא לשפוט על פי דעות קדומות
כאשר יש כמה תובעים אל מול נתבע יחידי יכול לטעון נסתתמו טענותיי
שוחד ממון הינו אסור שכן זו הטיית דין בלתי נשלטת. גם שוחד דברים אסור, גם דמעות ובכי הינן שוחד המטה דיין מדעתו, השאלת כלי או עשיית טובת הנאה לדיין על ידי אחד הצדדים פוסלת אותו מלדון
על הדיין לנהל את הדיון במתינות ובכובד ראש
כל דיון מחייב חשיבה מחודשת מבלי להקיש מדיון זה על אחר
סדר מהלך צודק של הדיון

מהלך הדיון נפתח בטענות התובע ועדיו
טענות הנתבע ועדיו
אין לדיין להתערב או להעיר אלא יושב ומקשיב
מותר לדיין לסייע מעט לבעלי הדינים משום "פתח פיך לאילם"
לאחר שמיעת הטענות מוציאים את כל הנוכחים ודנים ביניהם
הדיון הפנימי מתחיל מהגדול בדיני ממונות, ומהקטן בנפשות
הפסיקה תהיה על דעת הרוב. לא יפורטו טעמי הפסיקה
לא יפורט מי היה במזכים ומי במחייבים
בשעת פסיקה חוזרים הדיינים בקצרה על טענות הצדדים וזאת כדי להראות כי הבינו את התביעה וההגנה כראוי
הרבו חז"ל בגודל מעלת הביצוע (פשרה) וזאת משום שאז שני הצדדים מרוצים ויתרה מכך יש והדיין עצמו נבוך ומסופק, מאידך בעולמם של חז"ל יש כיוון של "יקוב הדין את ההר" ובשם רבי אליעזר אף אסור לבצע ולהתפשר. נתקבלה ההלכה כרבי יהושע בן קרחה כי מצוה לפשר לפני הדיון אך לאחר שמיעת הצדדים אין כבר טעם בביצוע פשרה.
שבת שלום ומבורך

צטוט השבוע:
"אנו קוראים כדי לדעת שאיננו לבד" (ק' ס' לואיס)

הבדידות מובנת במידה זו או אחרת בכל אחד מאתנו. היא פרי חטא הבאושים של הטכנולוגיה המתוקשרת. נכנס אחד מבני המשפחה הביתה זורק את התיק ליד מפתן הדלת ומצטרף בחדוה לצופים, אלו אולי יישירו אליו מבט ואולי לא, זה בעולמו וזה בעולמו. הבדידות שאנו כל כך מנסים לברוח ממנה היא פרי החלטתנו ובחירתנו. הספר שהינו ידידו הטוב של האדם מראה לו כי תמיד יש דרך לחזור אל התקשורת האינטימית והיא הדרך האולטימטיבית לתיקון חטאו של אדם הראשון עם אשתו שנבע אף הוא מחוסר בתקשורת בין-אישית ומשפחתית. בפעם הבאה שהינך נכנס לסלון הפנה מבט ממסך הטלוויזיה אל כוננית הספרים הנשכחת שלוף ספר וצא למרפסת, התרווח ותן לאנרגיות חיוביות לחדור אל נשמתך.