עיר הקודש והמקדש - פרשת בהעלתך

פרשת בהעלותך, תשע"ה
עיר הקודש והמקדש / יחיאל מיכל טוקצינסקי

פרשתנו עוסקת בנושאים של מנהיגות או ליתר דיוק במשבר מנהיגות. כמהלך של תיקון מצווה משה לאסוף שבעים אנשים שיהוו חיזוק סמכותי-מוראלי להנהגה הקיימת. למעשה כאן מונח היסוד לסנהדרין של שבעים זקנים שנמשך לפי דעת הרמב"ם עד חתימת התלמוד. (דיון בדעות השונות מוצג באופן מעמיק ויסודי בספר).

הספר על שלושת כרכיו הינו אנציקלופדיה זעירה על כל ההיבטים הקשורים לירושלים.

קדושת העיר והמחנות, קדושת המקום והמחיצות
מהות ירושלים וציון, מקומן, גבולן, החומות ותקופתן ורבעי העיר
דינים הקשורים והנהוגים בעיר – הפרשת תרומות ומעשרות, יום טוב שני, שני ימי ראש השנה, העלייה לירושלים, האבלות עליה, הקבורה בה, גבולותיה, מנהגי ירושלים
מקום המקדש, מורא מקדש, אוויר הר הבית, גידולים הגדלים בהר הבית, הכניסה להר, מי בורותיו, הכותל – בנייתו, קדושתו. הסנהדרין והסמיכה.
האפשרות להקרבת בזמן הזה: בגדי הכהונה, שקלי הקודש מתרומת הציבור, מיקום המזבח, כהנים מיוחסים, טהרה וטומאה.
הנושא של סנהדרין וסמיכה הקשור בקשר ישיר לירושלים נידון בספר בהרחבה. הסמיכה הראשונה נעשתה ע"י משה ליהושע והייתה בכפיפת הראש של הנסמך תוך תמיכת ידיו של המסמיך. אלא שהסמיכה מימי בית שני והלאה שינתה אופן ואינה אלא ציווי ומינוי בלשון "קרא ליה רבי ויהיב ליה רשותא למידן גם דיני קנסות (קרא לו רבי ונתן לו רשות לדון גם דיני קנסות). הסמיכה נמשכה לא רק בזמן התנאים אלא גם בזמן האמוראים ונמשכה עד סוף ימי אביי ורבא חותמי התלמוד. מדהים לגלות כי נעשה ניסיון של חכמי צפת ע"י תלמידי האר"י לחדש את הסמיכה. הבעיה ההלכתית בזמנם הייתה ההלכה כי: "צריך להיות סמוך מפי סמוך" כלומר להסמיך מישהו אפשר רק מאדם שנסמך בעצמו" לכך בא לצדם היתרו של הרמב"ם (הלכות סנהדרין פ"ד, יא) "נראה לי הדברים שאם הסכימו כל חכמי ישראל שבארץ למנות דיינים ולסמוך אותם הרי אלו סמוכין ויש להם לדון דיני קנסות..." . על סמך דברי הרמב"ם עשה רבנו יעקב בירב מעשה בצפת: אסף את כל חכמיה והתירו לו לחדש את הסמיכה. צפת הייתה אז המרכז של היישוב והמטרופולין של גדולי חכמי ישראל. וכך מתואר: "ויתאספו כל חכמי ורבני צפת, חמישה ועשרים גדולי התורה זקני ישראל ואליהם נלוו גם שאר חכמי צפת והסביבה, בראשם הגדול שבחבורה מהרי"י

בירב וכולם הסכימו לחדש את הסמיכה על-פי דברי הרמב"ם, והסמיכו קודם לכולם את מהר"י בעצמו, אח"כ סמך הוא לארבעה חכמים מתוכם: רבי יוסף קארו מחבר השולחן ערוך, המבי"ט, מהר"מ אלשיך ורבנו חיים ויטאל. עיקר מטרת הסמיכה הייתה לאפשר לתת תוקף

מהתורה לפסקי הדינים בייחוד לתת תוקף לעונשי המלקות. יש לזכור כי רבים מאנוסי ספרד שגורשו הגיעו לצפת ודרשו לקבל על עצמם עונשי מלקות על מנת להיפטר מחיובי כריתות שנתחייב ובשל העובדה שעבדו מרצון עבודה זרה בשעת השמד.

מנגד עמד המהרלב"ח (רבי לוי בן חביב) שהיה רב בירושלים אשר ערער על הסמיכה מהטעמים הבאים:

הרמב"ם בעניין הסכמת חכמי ארץ ישראל כתחליף לסמוך מפי סמוך אינו החלטי
הרמב"ם עצמו אומר "כל חכמי ארץ ישראל" ובלי הסכמת חכמי ירושלים אין כאן הסכמת כולם
ישנו חשש שחידוש הסמיכה יגרום לחידוש קידוש החודש על פי הלבנה דבר בעייתי לכשלעצמו.
למהרלב"ח הצטרף גם הרדב"ז מחכמי מצרים וממפרשיו של הרמב"ם על ספרו היד החזקה, אלא שהמחלוקת שהטילה מעט מבוכה ותרעומת שַקטה באחת, אך יחד עם זאת נמשכה הסמיכה קרוב לשני יובלות עד לפטירת רבנו חיים ויטאל ולא נשמעו עוד מחאות וערעורים.

לצערנו מסכם המחבר הרב טוקצינסקי ,שאף מוכר לכולנו מלוח השנה שלו, "אין הזמן בשל לכך, אין אנו מסוגלים עדיין להגיע למדרגת הסנהדרין. אף שנכנסנו לתקופתנו החדשה שיש לנו ב"ה שלטון ישראלי בארץ ישראל רחוקים אנו הרבה מהאידיאל הישראלי של שלטון התורה. וממשיך "אין עולים על שלב גבוה בטרם עולים על שלבים קודמים לו" ומה העצה לזה? "עלינו לעשות מעגל חוזר הפוך: להסיר הקטגוריה בינינו לבין עצמנו ובין הת"ח עצמם, ואזי "יש לנו להישען על אבינו שבשמים ויסתובב המעגל ההפכי לברכה, עזי פנים לא יחציפו עוד, חכמת סופרים תבהיק, יראי חטא יכובדו, ונערים ילמדו מזקנים, ובנים מאבות, יחדלו האויבים מבפנים וייתמו האויבים מבחוץ. ונעלה בעזרת ה' על שלבים עילאיים המקווים, לכונן הסנהדרין בתיקונה וישראל ישכון לבטח שאנן ואין מחריד."

אמן כן יהי רצון

שבת שלום ומבורך

ציטוט השבוע:
"אדם מאבד את המגע עם המציאות אם אינו מוקף בספריו." (פרנסואה מיטראן)

עמדנו על כך שספר מעצב ומבסס את ערכיו של האדם ומעדן את נטיותיו. אדם שחדל מלקרוא בוחר בחיים ללא שורשים עמוקים, בחיים נטולי תוכן וזהות. לעומת זאת אם אתה מוקף בספרים שממלאים את חייך וקובעים את בחירותיך תגיע למסקנה כי קריאת ספר אינה בריחה אלא דרך חיים. ואז אחרי הרבה שנים של קריאה והעמקה קרני האור החודרים אליך בעד החרכים כבר לא יסנוורו את עינך ולא יצליחו להשלות אותך.