אתר זה משתמש בקובצי Cookies כדי להבטיח שתקבל את החוויה הטובה ביותר באתר שלנו. קראו את מדיניות הפרטיות ותנאי השימוש.
לאחרונה הוצג לנשיא המדינה ראובן ריבלין דוח המתייחס לקידום האוכלוסייה החרדית בתעשיית ההייטק, המציג לכאורה נתונים מדאיגים שבמרכזם פערי שכר גבוהים ביותר ביחס לאוכלוסייה הכללית. לדוחות ולנתונים המפורסמים חשיבות רבה בהתוויית המשך הדרך לשילוב חרדים באקדמיה ובתעסוקה. אולם, חשוב לזכור כי בסופו של יום אין להסיק מסקנות ולבנות תוכניות פעולה על בסיס נתונים יבשים בלבד, ודאי כשמדובר בסוגיה מורכבת הכוללת היבטים סוציולוגיים ותרבותיים כבדי משקל.
כאמור, עיקר הביקורת בעקבות הדוח הופנתה לפערי השכר, כשעל פי הנתונים למרות מגמת הצמיחה הניכרת במספר העובדים החרדים במקצועות ההייטק (המגלמת קפיצה של 52% בשנים האחרונות), נראה כי שכרם נותר נמוך מפי 2 מהשכר הממוצע בענף הכללי. המסקנה המהירה שרבים הסיקו הינה כי הנתון מעיד על אפליה כפולה - הן על בסיס מגזרי נגד חרדים בכלל, והן על בסיס מגדרי נגד נשים חרדיות, המהוות 71% מתוך החרדים המועסקים בתחום. האם זהו אכן המצב? בהחלט לא. כאמור, נדרשת הסתכלות מעמיקה יותר על המציאות.
ידוע כי בציבור החרדי הנשים הן המפרנסות העיקריות של הבית. אותן נשים שיוצאות לעבוד, מבקשות תנאי עבודה שונים שיתאימו לאורח חייהן, גם אם לעיתים משמעות הדבר שבסופו של יום ישתכרו פחות. לכן, חלקן יעדיפו לעבוד מהבית, חלקן יבקשו לעבוד בחלקיות משרה וחלקן יעדיפו לעבוד במקום עבודה המכבד את ערכיהן ואורח חייהן החרדי, דוגמת מחלקות המיועדות לנשים בלבד, גם אם מודבר במשרות בהן השכר מופחת.
נתון נוסף שעלה בדיון סביב הדוח, התייחס לכך שפערי השכר נובעים מהעובדה שמרבית החרדים מעדיפים ללמוד במכללות, שבוגריהן משתכרים פחות ביחס לבוגרי אוניברסיטאות. בהקשר זה חשוב לומר שני דברים - ראשית, הפליית שכר בין בוגרי מכללות ואוניברסיטאות, ככל שקיימת, ראוי שתעבור מעולם התעסוקה. צוות אקדמי מהשורה הראשונה, מכוני מחקר פורצי דרך וברמה הגבוהה ביותר, ואלפי בוגרים של המרכז האקדמי לב המשולבים בחברות וארגונים המובילים בארץ ובעולם, דוגמת אינטל, מיקרוסופט ומערכת הביטחון (לרבות מספר זוכי פרס ביטחון ישראל) - הם רק חלק מהעובדות שמוכיחות שלכל הפליית שכר שכזו אין כל סיבה. שנית, חשוב להבין, כי בכל הקשור לסטודנטים החרדים, כניסה לשערי האקדמיה באחת האוניברסיטאות אינה אפשרות שמרביתם שוקלים בכלל. לצד הדברים שכל סטודנט משקלל כחלק מבחירת המוסד האקדמי בו ילמד, השיקול המרכזי של סטודנט חרדי הוא רצונו לשמור על בית של תורה ועל ערכיו החרדים. מסיבה זו בוחרים מרבית הסטודנטים החרדים במכללות המעניקות להם סביבת לימודים, אווירה ותנאים המכבדים את ערכיהם ומתאימים לצביון חייהם הדתי, לרבות הפרדה מגדרית בשיעורים. כיום, האוניברסיטאות בישראל לא רק שאינן מעניקות לסטודנט החרדי את התנאים המתאימים לו, אלא חלקן מנהלות מזה שנים מאבק כנגד יוזמת המל"ג משנת 2013 לעידוד שילוב חרדים באקדמיה על ידי הקמת קמפוסים נפרדים.
על כך יש להוסיף ניסיונות של האוניברסיטאות לקדם צעדים שלא עולים בקנה אחד עם אורח החיים הייחודי של החרדים, צעדים המגדילים את הפערים והחשדנות מצד הציבור החרדי. דוגמה לכך היא מלחמתן לכפות לימודי ליבה על מוסדות החינוך החרדים. אכן, הכשרת סטודנטים חרדים המגיעים ללא לימודי ליבה היא משימה מורכבת במיוחד, ודאי לאור העובדה שרובם מגיעים לשערי האקדמיה כשהם כבר בעלי משפחות. הדבר בא לידי ביטוי באחוזי נשירה גבוהים העומדים על 70%-80%, כפי שנחשף בדוח מבקר המדינה האחרון. אולם ניסיוננו ארוך השנים מוכיח, כי כפייה היא לא התשובה. באמצעות הענקת מעטפת סיוע וליווי המותאמים לצרכיהם, ניתן להגיע לאחוזי נשירה נמוכים באופן משמעותי של 23% בלבד, כפי שאנו רואים אצלנו במרכז האקדמי לב, וזאת מבלי ולהתפשר על רמת הלימודים האקדמית, כך שאפשר גם אחרת.
לסיכום, אל מול הנתונים הנאספים והרצון למקסם את שילובם ומעמדם המקצועי וההשתכרותי של חרדים בעולם ההייטק, רצוי וכדאי שנוותר על צעדים המבקשים לשנות את אמונתם ואורח חייהם, כמו גם נמנע מהסקת מסקנות נמהרות. לאחר שנים של הצלחה, אני יכול לומר שהדבר החשוב ביותר בתהליך הוא כבוד הדדי, הידברות וחשיבה משותפת למציאת פתרונות שיהיו נוחים ונכונים לכל הצדדים, גם אם הם מחוץ לקופסא.
