אתר זה משתמש בקובצי Cookies כדי להבטיח שתקבל את החוויה הטובה ביותר באתר שלנו. קראו את מדיניות הפרטיות ותנאי השימוש.
עסקת הנורמליזציה שנחתמה בשבועות האחרונים בין מדינת ישראל לאיחוד האמירויות יצרה התרגשות מוחשית ביחס להזדמנויות כלכליות חדשות. על פני השטח, השילוב של תרבות היזמות הישראלית ומשאבי הנפט העצומים של איחוד האמירויות, מרגיש כמו שידוך משמים.
עם זאת, בבחינה מעמיקה יותר של הנתונים הכלכליים עולה כי התועלת ההדדית של ההסכם אינה ברורה. למרבה ההפתעה, מדינת ישראל ואיחוד האמירויות הן מדינות דומות מהרבה בחינות. האוכלוסייה הישראלית והאמירית בערך זהה בגודלה. התוצר המקומי הגולמי של איחוד האמירויות הוא גבוה יותר מזו של ישראל, אך כשמודדים את התוצר הגולמי לנפש ישראל מובילה. עם זאת, איחוד האמירויות מובילה בתחום איזון הסחר, כאשר הייצוא שלה עולה בהרבה על היבוא, לעומת מאזן הסחר השלילי של ישראל. בשכלול היבטים כלכליים שונים נוצר הרושם כי ישראל ואיחוד האמירויות שוות פחות או יותר בכלכלתן.
חשוב לציין, כי בניגוד לדעה הרווחת, איחוד האמירויות הערביות אינה ענקית כלכלית בעלת משאבים אינסופיים והזדמנויות אדירות להציע לישראל. כדי שהקשרים הכלכליים יפרחו, שאלות אלה עומדות בעינן: מה יש לישראל למכור לאיחוד האמירויות, ומה יש לאיחוד האמירויות למכור לישראל? על ישראל מצידה לבחון בזהירות את ההיבטים הכלכליים של ההסכם על צדדיו השונים, ואת התועלת הכלכלית שבהסכם עם חברתה החדש במזרח התיכון.
