אתר זה משתמש בקובצי Cookies כדי להבטיח שתקבל את החוויה הטובה ביותר באתר שלנו. קראו את מדיניות הפרטיות ותנאי השימוש.
בתחילתה של הפרשה עומד משה לפני העם ומצוה אותם לקיים טקס משונה מאוד לכשיכנסו לארץ ישראל. "והיה כי יביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ונתתה את הברכה על הר גרזים ואת הקללה על הר עיבל".
הגמרא מתארת כיצד טקס זה התבצע. "ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל, והכהנים והלוים והארון עומדים למטה באמצע… הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה: ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה, ואלו ואלו עונין אמן, הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, ואלו ואלו עונין אמן, עד שגומרין ברכות וקללות".
מדוע יש צורך בכל זה? אם הכוונה להזהיר את העם על ידי ברכות וקללות לקיים את המצוות, היה אפשר להישאר במישור ולעשות את זה משם, כפי שעשה משה עד עתה. איזו תועלת ישנה בחלוקת העם לשניים והטיפוס על ההרים?
בנוסף, על פי הגמרא, שבט לוי לא טיפס על אף הר אלא נשאר למטה. אך בהתבוננות בפרשת כי תבוא, שם מופיע הפירוט של המעמד, נראה שאין זה מדויק. שם כתוב: "אלה יעמדו לברך את העם על הר גרזים בעברכם את הירדן שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימן". הכיצד?
הגמרא במסכת סנהדרין חושפת שאז, באותו מעמד, חל שינוי דרמטי בעם ישראל: "מלמד שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן, דברי רבי יהודה, אמר ליה רבי נחמיה: וכי ענש על הנסתרות לעולם? והלא כבר נאמר עד עולם. אלא כשם שלא ענש על הנסתרות – כך לא ענש על עונשין שבגלוי עד שעברו ישראל את הירדן".
