אתר זה משתמש בקובצי Cookies כדי להבטיח שתקבל את החוויה הטובה ביותר באתר שלנו. קראו את מדיניות הפרטיות ותנאי השימוש.
התגובה הישראלית למשבר הקורונה עד כה מעוררת השתאות - שיעורי התמותה וההדבקה הם בין הנמוכים בעולם. בגלל הערבות הדדית הישראלית שלמדנו מעתות משבר, האוכלוסייה בארץ משתפת פעולה ומקיימת במידה רבה את הריחוק החברתי המתבקש. בתקופת הסגרהרחובות התרוקנו, בתי הכנסת ובתי הקפה נסגרו - לראשונה בתולדות המדינה. עלינו להודות למקבלי ההחלטות, וכמובן לצוותים הרפואיים המחרפים את נפשם בחזית. אולם, למרות ההצלחה במיגור המגפה, ישנו מגזר פגוע ופגיע, והאמיצים ביניהם יצאו לרחובות להפגין. אלו הם העצמאים ובעלי עסקים קטנים.
מחקרים מצביעים על כך שיישום מלא של אמצעי מנע לא תרופתיים (כגון ריחק חברתי, סגירת מוסדות וכד') כתגובה למגפה מתפשטת אינה מביאה לידי הרעה כלכלית. יתרה מזו, יישום של אמצעים מניעתיים החל מעשרה ימים לפני התפרצות המגפה יכולים להביא לעלייה תעסוקתית של כ-5%, בזמן שהקפדה על אותם אמצעים לאורך 50 ימים לאחר מיגור המגפה, מביאים לעלייה תעסוקתית של כ-6.5%. האם זו סיבה לאופטימיות? כן ולא.
לכתבה המלאה שהתפרסמה באתר "גלובס"