מן הסערה - משמעות האבלות והייסורים - פרשת בלק

פרשת בלק , תשע"ה
מן הסערה - משמעות האבלות והייסורים / הגרי"ד הלוי סולוביצ'יק
פרשתנו המדברת על הפיכת הקללה לברכה אינה משקפת ממבט שטחי את תוכנה של התקופה אליה אנו נכנסים – תקופת שלושת השבועות.

האופטימיות והנימה הלגלגנית-משהו המופנית כלפי בלעם, שבא לקלל ונמצא מברך, עומדת לכאורה בניגוד לתקופת האבלות אליה אנו נכנסים.

האבלות על חורבן בית מקדשנו, על שריפת היכלנו ועל גלותנו משאירה בנפשנו משקעים לא רצוניים של פקפוק בנצחיותו של הטוב ומעמעמת את כיוון המחשבות המנחמות.

בספרנו השבוע המחבר מנסה להתמודד עם האבלות והסבל האנושי. באופן פילוסופי בניתוח דיאלקטי ומעמיק הוא נותן משמעות דתית עמוקה לייסורים. ההלכה גם אם היא אינה אמורה לתת שיקוף למה שבנפשנו, במצוות מסוימות היא עושה זאת ובעוצמה יתירה.

ישנן מצוות כמו האבלות שיש מעבר לחלק של "המעשה" גם רובד נוסף. זהו הרובד של "הקיום". אם זה הראשון מתייחס לפעילות הפיסית של ההלכה, הרי שהרובד השני מתייחס לחוויה הפנימית שלה.

הפטירה של אדם קרוב בטווח המיידי מרחיקה אותנו מהחיים, ומחוללת בנו הרגשת חידלון ומיעוט מעש. אך באופן בלתי הדרגתי חובה על מחשבות תוגות אלה להתפוגג ולתת מקום לחשיבה בונה ומעצימה של מה שנשאר מאדם זה שנעלם מחיינו. האובדן הוא שמעורר את מודעותנו לעיקר בחיינו. נקודת המפנה שבה נעשית האנינות לאבלות היא אמירת הקדיש. תפילה זו יש בה משום האמירה כי יש דבר מונחה ובלתי משתנה. אך יש באמירה נצחיות ה' וגדולתו גם הצהרה על גדולת האדם, שכן האלוקות מתגלה בבחירותינו הרבות במהלך חיינו, והבחירה היסודית שיש לנו ברגע זה של האבלות היא הבחירה בחיים. ממבט אחר מנסה הרב לעשות השוואה והנגדה בין אבלות משפחתית לאבלות ציבורית, או כלשון הגמרא בין אבלות ישנה לאבלות חדשה.

באבלות חדשה יש התקוממות ועימות עם המוות, בעוד באבלות הציבורית שנגרמה בעטיו של חטא אין התגובה אליה פתאומית כאילו התרחש זה עתה הדבר מגזרת שמיים. אופן האבלות בשני הסוגים מבוטא בתהליך הפוך של חומרת מנהגי האבלות והחמרתם או קולתם, עם התקדמות תקופת האבלות.

ממבט נוסף מנסה הגרי"ד להסביר מכך שאברהם תחילה ספד לשרה ורק אח"כ ביכה עליה, את ההלכה שבן או בת מתאבלים שלושים יום ואילו בניגוד למות הורים שאבלות עליהם היא י"ב חודש. והרי ההיגיון הנו הפוך, שהרי צער על בנו ובתו הינו דרמטי ומטלטל הרבה יותר ממוות על הוריו. אלא שבצער על בתו ובנו יש משום החידלון אך אין במוות שלהם משום אובדן העברת המסורת והמורשת.

בשל השוני הזה מוסבר אפוא מדוע תחילה הספיד אברהם את שרה ואח"כ בכה עליה. שכן אובדן שותפתו למפעל הרוחני מבוטא תחילה במעשה ההספד המצריך חשיבה והתבוננות ומדגישה אפוא את אובדן המטען הרוחני של שרה ורק אח"כ יבכה אברהם ויצטער על כך שהוא צריך ומחויב להמשיך את דרכו לבדו בלא בת זוגו.

יש במתבונן בספר ובשלל מאמריו (שרק סיקרתי את מחציתם) משום העצמה והטענה מחודשת בקבלת קשים וייסורים.

שבת שלום ומבורך

ציטוט השבוע:
עדיף לכתוב לעצמך ולהישאר ללא קהל, מאשר לכתוב לקהל ולהישאר ללא עצמך.

(סיריל קונולי)

רבים נולדים עם כישרונות כאלו ואחרים. כאשר הינך רוצה לממש את שבנפשך דרושה ראייה מפוקחת מלווה בצניעות טבעית, באיזה מהכישרונות ברצונך להתמקד. ישנם רבים שאינם מנצלים עד תום את הפוטנציאל שלהם, וזה בסדר.

העיסוק בכתיבה גם הוא זקוק לכישרון. אומר הכותב: אם בחרת את הכישרון הלא נכון והינך כותב וכותב ללא קהל קוראים שעוקב אחר מאמריך, הרי שבכך גילית כי הינך חי בדמיונות - מנותק מעצמך וטועה בשיקול הדעת.

בפעם הבאה שתרצה לממש את עצמך בכתיבה התחל מהבסיס, תן לאיש ממכריך לראות את אשר כתבת וראה את תגובתו. המדד לכתיבה מוצלחת אינו טמון בכמה יקראו את דבריך אלא איזו השפעה ואיזו משמעות חדשה לחיים תהיה לקהל קוראיך.